…"לעולם אין אנו מחנכים במישרין, אלא בעקיפין, במיצועה של הסביבה. האם אנו מניחים לסביבות מקריות לעשות את העבודה הזאת או שאנו מתכנים סביבות במיוחד למטרה זו. וכל סביבה היא סביבה מקרית מבחינת השפעתה החינוכית, עד שלא תוכנה במחשבה תחילה, מתוך נתינת דעת על פעולתה החינוכית" ...

דמוקרטיה וחינוך, דיואי 1916.

חינוך מבוסס מקום PBE - Place Based Education , דיויד סובול ודיויד גרינווילד* , הוגים חשובים של גישה זו , טוענים שזוהי גישה שמעניקה משמעות ללוקליות בעולם של גלובליזציה. גישה זו מחברת תהליכים חינוכיים-קהילתיים-תרבותיים למקום בו הם מתרחשים ומאפשרת לסביבה הבית-ספרית להפוך ליותר פתוחה, מקיימת  ומחוברת לעולם האמיתי.
 

פדגוגיה זו מחברת  את אנשי החינוך למקום-סביבה בה הם פועלים וחיים , ושמה דגש על עקרונות הצדק החברתי והשוויון. חינוך כזה הנו מודע למקום  ומשמעותו ללמוד לחיות מחדש את הקהילות והמקומות בה אנו חיים באופן שמאפשר יצירת קיימות וקשרים ברי קיימא כיום ובעתיד. 

נקודת ההתחלה בחינוך מבוסס מקום הנה הקהילה והסביבה. מתוך נקודת התחלה זו, מלמדים מושגים, נושאים, סוגיות  בהקשר שלהם למקצועות השונים- שפות, מתמטיקה, מדעים ועוד. תהליך זה כולל השתתפות פעילה של הלומדים והמורים כאחד, ביצירת  למידה רלוונטית עם זיקה לעולמם האמיתי. הלמידה מתרחשת סביב תופעות שונות שמתרחשות במקום-סביבה, ותהליך זה מהווה בסיס ללמידה רב-תחומית, שמכילה בתוכה ממדים אקולוגיים, רב-תרבותיים, וחברתיים. למידה זו, מטרתה ליצור מעורבות קהילתית בדרכים מגוונות ויצירת ידע חדש. תוך כדי למידה מעלים הלומדים שאלות שמעניינות ורלוונטיות להם, עוסקים בתחומי עניין משלהם, ומקבלים תפקיד מרכזי בתהליך הלמידה; הלומדים מעריכים כיצד ידע זה תורם וממנף את איכות החיים והקיימות של הקהילה.

מכאן שחינוך מבוסס מקום   PBE  הופך את החינוך של התלמידים  למשמעותי ולדרך חיים  באמצעות למידה פעילה תוך כדי חיבור לקהילה. מסגרת למידה זו מספקת להם ידע רלוונטי, השתתפות פעילה בתהליכים דמוקרטיים, ומציאת פתרונות לבעיות סביבתיות וחברתיות. פעולה כזו, הנובעת ממרחבי הקהילה, פוגשת את ביה"ס ולהפך, מייצרת השפעה ארוכת טווח על מקומו של הפרט בקהילה, ועל עתידה של הקהילה.