​

 רפלקציה וסיום שנה 
    יפעת אידלמן  ואורית אייזן 

מנהלים ושותפים יקרים ברוכים הבאים לגליון הרביעי והאחרון לשנה זו,

את המושג רפלקציה הכרתי בפעם הראשונה לפני שנים במסגרת לימודי אומנות באוניברסיטת תל אביב. על הקיר הוקרנה שקופית ענק עם התמונה "הטייל מעל ים הערפילים" של הצייר קספר דוד פרידריך. אני זוכרת שהדימוי של האדם שניצב לבדו על פסגת הר ומתבונן על משעולי חייו הותיר בי רושם חזק, הוא גרם לי לחשוב על הפוטנציאל של הרגע הזה, של עצירה, התבוננות ויצירת משמעות מחודשת לנופי חיינו, לתהליכים נפשיים, לידע שאספנו ולאופן שבו אנו תופסים וחווים את החיים. לימים הכרתי את המושג רפלקציה בהקשר של חינוך. בחינוך כמו בחינוך, מצאתי שיש לו פרשנויות רבות, חלקן מובאות בגיליון שלפניכם. המשותף לכולן, הוא התפיסה שהתהליך הרפלקטיבי הוא כלי משמעותי ללמידה.

​

סיום השנה הוא נקודת זמן מצויינת, פסגת הר, שמזמינה התבוננות על השנה שחלפה, על תהליכים שעברנו באופן אישי ומערכתי, ועל תובנות שאספנו לקראת תכנון וחשיבה על השנה הבאה.

​

באופן טבעי, סיום השנה מזמן התייחסות גם  לנושא הפרידה. מחנכות נפרדות מכיתות, תלמידים עוברים דירה, השכבה הבוגרת מסיימת את בית הספר ונפרדת מתקופה ועוד. נושא הפרידה, לא תמיד פשוט ויכול להיות מורכב ומאתגר עבור רבים מאיתנו.

​