כששפה נעלמת, נעלמת גם התרבות
כוחו העצום של בית הספר כמחולל ומשמר של תרבות
בית הספר "מור וואה קי" הוקם על ידי בני המיעוט הבורמזי - קארן, מיעוט נרדף שבשנות שלטון החונטה הצבאית בבורמה (מיאנמר) נרדף וגורש לתיאלנד. שם, מתוך חשש אמיתי לאבד את זהותם ותרבותם החליטו בני הקהילה להקים בית ספר שיפעל לשימור השפה והתרבות.
״כשאני הייתי תלמיד היתה לנו רק תוכנית לימודים אחת ויכלנו לקבל רק מה שנתנו לנו, אבל אף אחד לא נתן לנו את הידע על התרבות שלנו... מי שלמד בעיר נאלץ לשכוח מהתרבות שלו״ אומר המנהל הקודם של בית הספר
אנשי הקהילה החליטו להחיות את התרבות של בני הקארן על ידי ולמען בני הקהילה. בשנת 1992 הוקם בית הספר על ידי אנשי הכפר עצמם, למרות הניסיונות החוזרים והנשנים של הממשלה התאילנדית לגרש אותם מאדמתם. בית הספר מלמד את תוכנית הלימודים של ממשלת תאילנד בשפה התאילנדית, ההיסטוריה והתרבות התאילנדית, אבל גם הם יצרו תוכנית לימודים נוספת כדי להבנות את הלמידה של שפת הקארן
וללמוד ולהכיר את התרבות, היסטוריה, הפולקלו , האמונות המסורתיות והרפואה של מולדתם. בית הספר מנוהל על ידי הקהילה, ולא על ידי הממשלה, כל המורות הן בנות קארן. הן מקבלות שכר קטן יותר ממורה בבית הספר ציבורי תאילנדי ממוצע, אבל גאים להיות חלק ממשהו כל כך חזק. גם התלמידים חדורים תחושת גאווה בשימור המורשת שלהם.
בכתבה מתייחסים לנתון שפורסם בתחקיר ב"ניו יורקר" שצופה שעד סוף המאה 50% משפות העולם יעלמו. וכשפה נעלמת, נעלמת גם התרבות. לכן בית הספר מור וואה קי שם לעצמו כמטרה עליונה את לימוד ושימור השפה הייחודית של בני הקארן.
סיפור כזה מזכיר לנו את כוחו העצום של בית הספר כמחולל ומשמר של תרבות ואת תפקידם של המורים וקהילת בית ספר כ"סוכני חיברות" וההשפעה העצומה שיש לתפקיד זה על חייו של תלמיד
