הרהורי חטא, מנהל וחשיבתו הביקורתית
אריק מנדלבאום מנהל בה״ס משעולים, עתלית.
ומה אם, כפי שעומד לפתחי, "חלילה" אצליח בסופו של דבר להצעיד את תלמידיי להצלחה מסחררת בלימודים. כזו שתראה שאפשר גם ללמוד באופן מהנה ורלוונטי וגם להוציא ציונים גבוהים ואפילו מאוד. זה הרי יכול להיות אסון שכן אמצא במו ידיי דרך לשמר את ביה"ס כפי שהוא. מעשה אשר עלול לגרום בטעות להורים ילדים ולחברה בכלל להימנע מהשאלות העמוקות הטמונות ביסוד קיומו של מוסד כה ארכאי אשר נקרא: "בית ספר".
שתי השאלות הראשונות מוכרות לכולנו ויש להן משקל גם בעיניי אולם השאלה השלישית ככל שאני עוסק בה נהיית קשה מנשוא. מה מלמדים: האם לא הגיעה העת לאתגר את עצמנו בשאלה- "איך יתכן שמרבית התוכן הנחשב ביותר אשר נלמד כיום בבתי ספר הוא אותו התוכן אותו למד סבא שלי, ואיך יתכן שמבנה כיתת הלימוד נשאר כמעט אותו הדבר." בנוסף השאלה העמוקה ביותר בנושא תוכן הלימוד היא- "מי אחראי לקבוע מה נחוץ ללמוד והאם מדובר בצרכים אמתיים להתפתחות האדם או בתכנים שמשרתים תפיסות פוליטיות / אידאולוגיות המשמרות מועדונים סגורים בתוך החברה ואף בין חברות."
איך מלמדים: במציאות שלנו כאשר הציון במבחן נחשב חזית הלימודים, הבגרויות נחשבות כציון הציונים ובשל כך מבחני הבגרות מכתיבים את תכנית הלימודים מלמעלה למטה. למעשה לומדים לעבור מבחנים ומתחילים כבר במייצבים בכיתה ב' (לעיתים בהכנה בגן לכיתה א'). האם הדרך בה לומדים בעיקר בכדי להצליח במבחנים היא הדרך הראויה. האם לא קם הגולם על יוצרו ומבחן שצריך היה להיות כלי למידה המסייע ללומד לכוון את דרכו הופך להיות חזות הכול.
והשאלה אשר מכבידה על ליבי יותר מכל, תפקידו של ביה"ס: האם יתכן שמעבר לתפקידו העיקרי של ביה"ס כשמרטף, הוא עוסק באופן נוקב בשימור הריבוד החברתי. הרי האשליה הגדולה שביה"ס מוכר לנו שנים רבות הוא שגם ילד מחתך סוציו-אקונומי נמוך יוכל לסלול את דרכו באמצעות ההשכלה ולשפר את מקומו במדרג החברתי. ואני שואל: האמנם? הרי גם החלום האמריקאי מבטיח הזדמנות שווה לכל אחד. מין פיתוי שגורם להמוני בני אדם להמשיך להיות עבדם הנרצע של אחרים ממש כפי שמרביתנו מנויים במפעל הפיס מתוך רצון להגשים את החלום ולזכות לשיחה מאריאלה. סביר להניח שמרביתנו נשלם כל חיינו למפעל הפיס מבלי לראות שקל בחזרה. מרבית האמריקאים אף הם לא יגשימו את החלום. ההזדמנות לכאורה שווה, הסטטיסטיקה איך לומר- פחות!
אני מאתגר את עצמי רבות בשאלה האם המערכת שלנו באמת מאפשרת מצב בו כולם יצליחו. במבנה העמוק של מערכת החינוך המערבית הקפיטליסטית האם היא יכולה להרשות לעצמה שכולם יצליחו (?) הרי ביום בו חלילה כל הילדים יצליחו היטב בבגרות, הבגרות לא תוכל להיות עוד מסננת ללימודים אקדמיים ואז יתכנו שתי אפשרויות מרכזיות: הראשונה- הבגרות תפסק מלהיות רלוונטית להמשך החיים (קבלה לאוניברסיטה) ובשל כך בהיותה חסרת משמעות לחיים האמתיים ילדים לא יעשו מבחני בגרות. בהמשך כמובן כבר לא יגיעו לביה"ס שכן עיקר ביה"ס עד כה הוא מבחני הבגרות. קשה מאוד להחזיק ילדים בכיתות בכדי ללמוד דברים שהם "לא למבחן". האפשרות השנייה והריאלית יותר הינה שהמל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) לא תרשה למצב שכזה להתרחש ולכן היא תשפיע על שינוי הבגרות כך שלפחות חצי מהנבחנים יהיו לעולם בצידה השמאלי של ההתפלגות עם נתח גדול דיו של מצליחים פחות וכמובן נכשלים.
האם זה אומר שמערכת החינוך בה כולנו שותפים מובנית כך שתלמידים רבים חייבים להיכשל בכדי שאחרים יחשבו מצליחנים (?) זה הרי נורא ומעשה בלתי חינוכי ובלתי מוסרי ממדרגה ראשונה אשר טמון ביסודותיה של מערכת שמתיימרת לעסוק ב- חינוך/מוסר/ערכים וחברה טובה יותר.
ליבה וחוסר חכמת הלב בחיוב לימודי מתמטיקה: ברור לכולי עלמא שלדעת לקרא ולכתוב ולדעת חשבון בסיסי זה הכרחי בחיים. אך כאשר ניסיתי לבחון בקרב משכילים רבים מדוע קיימת חובה ללמוד את תכני המתמטיקה מעבר לכיתה ז', גיליתי לתדהמתי שאין לכך שום צורך חיוני. מסתבר שאפילו למקצועות ההנדסה אין הכרח ללמוד תוכן זה בכללותו ובוודאי שלא בגילאים הללו כחובה. ככל שהעמקתי לבחון מדוע אם כן נעשה הדבר ומדוע למקצוע המתמטיקה יש ערך כה משמעותי בתוך מערכת הלימוד ואולי בחברה המערבית בכללותה (למרות שהאנשים בעלי האינטליגנציה המתמטית הם פחות מחמישית האוכלוסייה), הגעתי להשערה עגומה עד מאוד, אותה כדאי לבחון- יש מצב שמקצוע המתמטיקה בהיותו מחובר באופן טבעי לפלח קטן יחסית באוכלוסייה, פשוט עושה סלקציה טבעית באמתלה של ידע אקדמי ובכך בעצם משמר את תפקידו החברתי של ביה"ס: לשמור על הריבוד החברתי כך שלא רבים מדיי יגיעו למעלה... (?)
ועם שלושת השאלות הללו, כמי שרוצה שתוכן הלימוד יהיה משמעותי, שומר על הישן ומתחדש עם הקיים. וכמי שחפץ לבדוק עם כל אחד כיצד הוא יכול להצליח עם עצמו כאדם בחברה בה לכל אחד יש מקום. אני שואל את עצמי באופן נוקב: האם בית ספר ציבורי שיבנה עם כל אחד תכנית לימודים והתפתחות אישית אשר משפרים את תחושת המשמעות העצמית לצד הישגים גבוהים בציונים זו הצלחה או מסמר נוסף ואולי אחרון בארון הקבורה של השינויים האמתיים להם כולנו נדרשים במידה ואנו שואפים .כמובן לחברה הגונה והוגנת
במהלך השנה אריק פורס את מחשבותיו בשירים.
זמנים/אריק
לוּ עָתִיד וְעָבַר הָיוּ נִפְגָשִים
הֵם הָיוּ מָרְכִּינִים רֹאשָׁם
זֶה מִפְּנֵי מַה שְרָצִיתִי לִהְיוֹת
וְזֶה מִפְּנֵי מַה שֶּׁהָיִיתִי.
רַק הֹוֶה יָכוֹל לַעֲמוֹד בֵּינֵיהֶם
לְחַבְּקָם בְּאַהֲבָה
ולומר בְּרַכּוּת-
בִּזְכוּתְכֶם
מִת - הֹוֶה- נִי
רפלקציה וסיום שנה / מסע בארץ / הרהורי חטא
