לסיים את השנה בהצלחה ובסיפוק
אז איך עושים את זה בהצלחה ובתחושת סיפוק?
כמה המלצות מאת חלי ברק
מורים רבים, וגם מטפלים העובדים במערכת החינוך מרגישים שסוף השנה הוא תקופה קשה. אחרי עבודה קשה ומאמץ מתמשך במהלך השנה, אחרי שהצליחו להקנות לילדים ולכתות הרגלים, לעסוק בלמידה באוירה כתתית חיובית, התחושה היא שיש נסיגה. דוקא בתקופה שרוצים להרגיש סיפוק מההישגים וההשקעה, , דוקא בתקופה שעייפים ורוצים כבר להתאמץ פחות, דוקא אז מתעוררים קשיים שעלולים להוביל לתחושות לא נעימות של כעס, אכזבה ותסכול.
תאוריות של קבוצות בכלל, ושל כתות בפרט מתארות שלבים ברורים המתרחשים במהלך שנת הלימודים. ככל שהמורה מכיר את מאפיני כל שלב הוא יכול להיערך לקראתם, ולהתמודד איתם בצורה ענינית ומקצועית, במקום להבהל או להפגע אישית מדברים שקורים באותו שלב.
ידוע לכולנו שתחושת ההצלחה והסיפוק היא סוביקטיבית בחלקה, והיא חשובה לדימוי העצמי, ולמוטיבציה להמשיך ולהתאמץ בהמשך. לא רק אצל הילדים אלא גם אצל המורים.
ישנו תרגיל פשוט של דמיון מודרך המכוון לזיהוי הגורמים המגבירים את תחושת ההצלחה והסיפוק לקראת סוף השנה. מומלץ שמורים ינסו את התרגיל בעצמם, ואחר כך יפעילו אותו על הילדים.
השאלה היא - "דמיינו שהגענו לסיום השנה, היום האחרון, ואתם מספרים לחברים שהיתה לכם שנה מצוינת, שאתם מאוד מסופקים/ מרוצים. מה עשה לכם את השנה מוצלחת? מה היה טוב בה?
התשובות מלמדות על מה שחשוב לאדם, על מה שנותן לו משמעות ותחושות סיפוק. ההמלצה היא לזהות את הדברים החשובים, ולחשוב מה עוד ניתן לעשות במהלך השבועות שנותרו כדי להגביר את תחושת ההצלחה והסיפוק.
למשל, אם חשוב לי להרגיש כמורה שהכתה שלי הצליחה, אגדיר לעצמי במה חשוב לי שיצליחו, ואולי אזהה שכבר הצליחו, וזה ירגיע אותי, או שאפעל ביתר מרץ להצליח בתחום החשוב לי או אם חשוב לי כמורה היחסים עם הכתה, שירגישו שאכפת לי מהם, אז בודאי שאוכל להתמקד בזה בשבועות שנותרו, והמוקד הזה יארגן אותי מול המורכבות של שלב סיום השנה, ויעזור לי לקבל החלטות (למשל, להקל בדרישות, ולהגביר שיחות עם הכתה) כתלמידים אפשר לעשות ברור דומה, ולדרבן כל תלמיד להתאמץ להשיג עוד קצת ממה שחשוב לו, ממה שיגרום לו להרגיש מצליח ומרוצה.
עצם התהליך והדיבור על של מטרות ודרכים להרגיש הצלחה וסיפוק מעורר מוטיבציה שבאופן טבעי כאמור פוחתת לקראת סוף שנה. המסר שהמורה מעביר הוא שדוקא עכשיו לקראת סיום שווה להתאמץ, שיש עוד טעם להתאמץ. שיש דברים שעוד ניתן לשפר ולהשיג, ודוקא עכשיו כשהזמן קצר המלאכה מרובה. הדגש בתהליך הוא על 'מיקוד שליטה פנימי', על האחריות והיכולת של כל אדם (מורה וילד) לייצר שינוי וסיפוק לעצמו, גם במצבים לא מושלמים ובתוך אילוצים (כמו סיום שנה). זו גישה לחיים שיכולה לסייע בכלל, ובסיום שנה בפרט.
פעולות מומלצות לכתה בשבוע האחרון ללימודים
השבוע האחרון ללימודים הוא שבוע מיוחד. בו באמת מסיימים! השבוע האחרון מיועד לפעילויות שממוקדות ישירות לסיום.
חשוב שהמורה לא יכחיש את סיום סיום השנה אלא יתייחס אליו בכל כתה בה הוא מלמד. לא רק בכתות מעברים, לקראת חטיבה או תיכון, אלא גם בכתות שממשיכות 'סתם' לשנה הבאה.. גם אם המורה מסיים את השנה וימשיך עם הילדים בשנה הבאה, עדיין השנה הנוכחית, 'השלם שלה' מסתיים. בשנה הבאה כשהמורה והתלמידים ייפגשו זה יהיה שלם חדש- אולי עם ילדים אחרים, בגיל אחר, מורים מקצועיים אחרים. פעילויות הסיום חשובות לכל הכיתות כי הן מאפשרות לילדים ולמורים 'לסגור מעגל', לפני שפותחים את הבא בשנה אחריו
לדבר על הרגשות העולים לקראת סיום שנה
בשיחה עם הילדים אפשר לשאול על התחושות לקראת סיום השנה. אפשר להזמין מחשבות או אסוציאציות לקראת הסיום. כשעולות התחושות/המחשבות מומלץ להקשיב להן, ולהמשיג אותן. לעזור לילדים להבין מה הרגשות הצפויים לעלות לקראת סיום. לא להיות שיפוטיים על רגש זה או אחר, אלא להעביר מסר שכל רגש לגיטימי, כל עוד כמובן אינו מוביל להתנהגות שלילית. למשל, אפשר להרגיש שמחה שהשנה הסתיימה, אי אפשר להשתולל ולהרוס דברים בבית הספר מתוך התלהבות והשתלחות לקראת סיום. המורה יכול לגלות אמפטיה לכל התחושות שעולות לקראת פרידה- לעייפות, לאכזבות, לרצון להיות כבר בחופש, הדיבור והאמפטיה יעזרו לילדים בפרידה חשוב לתת לילדים לבטא ולעבד את רגשותיהם לפרידה במחיצת מורה שמכיל אותם.
לכל אדם יש סגנון פרידה שונה, וכל סגנון הוא לגיטימי. המורה יכול לעזור לתלמידים (וגם לעצמו) ולזהות את סגנון הפרידה ולהסתדר איתו כמה שאפשר. סגנון הפרידה בדרך כלל לא מודע, וככל שמודעים יותר אליו ניתן להתמודד איתו טוב יותר. למשל, יש אנשים שנפרדים בעצב, בסנטימנטליות כלפי הקשר, להם קשה להפרד. יש כאלו שנפרדים בכעס, ציניות , אדישות, כך הם מרגישים שיפסידו פחות מהפרידה . יש העושים אידיאליזציה, ויש שעושים דבליואציה של הנמכת כל מה שהיה.
המסר של המורה יכול להיות שלכל אחד מותר שיהיה סגנון פרידה משלו, כל עוד זה לא פוגע באף אחד. כך למשל, אם מישהו כועס ומנמיך אחרים לקראת פרידה וזה פוגע באחרים, שווה להתיחס לזה. לבקש התיחסות אחד לשני, כחלק ממערכת היחסים ששומרים עליהם עד סיום השנה.
הדיבור על הרגשות יכול להיות בשיחה רגילה, או דרך תרגילים של הזמנת אסוציאציות למילה 'סיום שנה' או 'פרידה' , או דרך שימוש בקלפים או סיפורים/שירים המתיחסים לפרידה. כל גירוי יכול להיות יעיל כהתחלה לשיחה בנושא.
חשוב שהמורה יבוא לשיחה בגישה סקרנית, כמו לכל דיאלוג רגשי, לא ללחוץ למסרים חינוכיים אלא להקשיב, לעודד את הילדים לשתף, ולהבין את רגשותיהם
לקיים משוב אישי וכתתי לקראת סיום
המשוב וההערכה הם תהליך 'שסוגר את השנה', באמצעותם אפשר להסתכל על הדברים שקרו במהלך השנה, ועל אלו שלא קרו, להסיק מסקנות ולהערך גם לקראת השנה הבאה.
ישנם כמה סוגים של משובים אפשריים, וכל מורה יכול לבחור את חלקם או את כולם , לפי נטית ליבו, לפי צרכי הכתה. כמובן, שמומלץ לעשות כמה שיותר כך שפעולת המשוב תהיה מקיפה ועמוקה יותר.
משוב של כל ילד לעצמו
להזמין כל ילד לספר על משהו אחד שרצה והשיג השנה (לימודית, חברתית, אישית) ומשהו שאולי רצה ולא השיג. אפשר לבקש ילדים לכתוב לעצמם תעודה על מדדים שחשובים להם. אפשר לבקש מהם לתת לעצמם משוב, כל דרך אפשרית כל עוד הילד מסתכל על עצמו. רצוי שכל ילד יכתוב לעצמו את המשוב, אחר כך ניתן לשתף חבר, ואחר כך לשתף במליאה. במהלך הדיון במליאה המורה יכול להמשיך להעלות נקודות לחשיבה עבור כל ילד. כך למשל- מה הלקחים שאתה מפיק מהשנה שעברה, מה היית ממשיך לעשות בשנה הבאה, ומה היית משנה. מה הגורמים שעזרו לך להצליח ומה אלו שעיכבו. הילדים יכולים לחזור לכתוב לעצמם מחשבות, ושוב לשתף, השילוב בין חשיבה אישית לדיון קבוצתי הוא מפרה ביותר.
המסר של המשוב האישי הוא שחשוב לכל אדם להתבונן על עצמו, ללמוד מנסיון העבר, לבדוק ציפיות שהוצבו בתחילת שנה, לקראת אלו שיוצבו לשנה הבאה. זוהי גישה ענינית של ביקורת עצמית, ולקיחת אחריות. למידה והתקדמות בניגוד לגישה של התעלמות, הכחשה או פעולה מתוך אשם והתגוננות.
משוב למורה
מומלץ להזמין את הילדים לתת למורה משוב על קריטריונים ידועים. המורה יכול להכין דף עם דברים שהילדים יביעו עליהם דעה, וגם סקלה עליה יביעו את דעתם. כך למשל, יידרגו עד כמה המורה היה קשוב, כמה היה מעניין בכתה, עד כמה הבינו את החומר, עד כמה הרגישו בטוחים בכתה, עד כמה המורה עזרה. כמובן, שכל מורה מומלץ להוסיף מדדים החשובים לו, וגם לתת לילדים אפשרות להוסיף כאלו שלהם. הסקלות יכולות להיות מ- 1: אף פעם, ברצף עד 5: כל הזמן. הסקלות מאפשרות לילדים לבטא את דעתם בצורה ברורה, כמובן שאפשר להשאיר מקום שיכתבו 'משוב פתוח' בשפתם ועל פי רצונם.
אפשר שהילדים יכתבו את המשוב בצורה אנונימית כדי להרגיש בטוחים, ואפשר שלא. מומלץ שהמורה יעבור על המשובים , וילמד מהם. יאמין לדעות התלמידים, או לפחות יבדוק אותן. אם המשוב מהתלמידים לא יהיה חד פעמי בסוף השנה, וכך מומלץ לדעתי, יוכל המורה לחזור לתלמידים אחרי שעבר על המשוב, ולהמשיך בדיאלוג איתם לשיפור היחסים ולמידה בכתה. זו גישה הדדית, שרואה חשיבות במשוב של התלמידים במקביל למשוב התמידי שנותן להם המורה.
משוב כתתי
אפשר לעשות פעילות של משוב לכתה כולה. לזהות ולדבר על ההרגשה של הילדים בכתה במהלך השנה. אפשר שכל ילד יצייר או יבטא בציור או בכל דרך אחרת את הכתה כפי שהרגיש אותה והרגיש בתוכה בתחילת השנה ובסופה. אפשר לכתוב 'תמונות מחיי הכתה' במהלך השנה- לציין ארועים מעניינים, מצחיקים, מעצבנים שקרו במהלך השנה. אחרי 'שעולים החומרים' דרך הציורים או הסיפורים אפשר להסתכל על התהליך, וההבדלים בתחילת השנה, לאסוף חוויות כתתיות , להחליט מה שומרים בזכרון ומה זורקים.
המטרה של המשוב הכתתי הוא להתיחס לישות הכתתית, להתיחס גם למטרות שהוצבו לכתה בתחילת שנה, לציפיות שהיו, ולחוויות שניצברו במהלך השנה. לבחון מה עבד, ומה פחות.
לעזור לילדים לסיים את השנה ולהפרד מהכתה, ולהערך לקראת המפגש עם הכתה בשנה הבאה, עם אותה כתה או כתה אחרת.
לקיים טקס סיום כלשהו ביום האחרון
לטקס יש משמעות חגיגית וסימבולית, וחשוב לקיים אותו ביום האחרון. מערכת החינוך היא הארגון כמעט היחיד בו יש התחלות וסיומות שנה כה מובחנות. היתרון שבכך הוא שניתן להפיק הנאה והתרגשות מהסיום, להנות ממנו ולא רק לשלם את מחיריו (שאותם פרטתי היטב במהלך המאמר)
טקס אחד שמתקיים בבתי הספר הוא מתן התעודות, והדגש בו הוא על ציונים עם כל המשמעויות גם השליליות הנלוות אליו. לחלק מהילדים זהו יום שמח, ולאחרים 'יום הדין' שנלווים אליו רגשות קשים של אכזבה ותסכול.
לטעמי רצוי שחלוקת התעודות לא תהיה הטקס היחיד והמאפיין את הסיום. חשוב , שכל מורה יקיים בכתתו טקס נוסף, שהדגש בו הוא חיובי ונעים, ומאפשר לכל הילדים להרגיש בו טוב. טקס שיש בו התרגשות ושמחה אם אפשר מדוגמאות ששמעתי ממורים, יש כאלו הדואגים שיהיה כיבוד, אוכל כייפי שהילדים מביאים ואוהבים, או שהמורה מביא בעצמו כדי לשמח אותם. כיבוד מתקשר לחגיגות, לימי הולדת ומסיבות, ונעים שילדים ייקשרו את התחושה הזו מידי פעם עם בית הספר.
יש מורים הכותבים משהו אישי לכל ילד, מארגנים משחק סיום שיש בו פרגון הדדי, מעודדים ילדים לתת מחמאות אחד לשני.
אפשר להביא מוזיקה שכל ילד אוהב, אולי מוזיקה הקשורה לקיץ ולחופש.
אפשר לסיום לעשות מעגל כיתתי, חיבוק כיתתי, כל מחווה שמתאימה לגיל הילדים ולמצב ותבטא את חגיגיות הסיום.
חלי ברק הינה פסיכולוגית חינוכית מומחית ומנחת קבוצות
מחברת הספרים 'בגובה העיניים', 'תקשיבו לי רגע!' ו'כשהילדים יוצאים מהבית'
קישורים למגוון סדנאות פעיליות סיפורים ושירים לסיכום סיום ופרידה לחץ כאן
http://www.orianit.edu-negev.gov.il/matiabtym/cp/homepage/prida.htm
רפלקציה וסיום שנה / רפלקציה של אמיצים / נפרדנו כך
