צפי שומר / אדריכלית
האתגר האמיתי שלי הוא בתרגום חזון פדגוגי, לקירות, חלונות, קשר בין פונקציות שונות, צבעים, שולחנות, כיסאות וכד'. האתגר של הצוות הפדגוגי הוא לעצור את השוטף והדחוף ולפנות מרחב זמן, לחלום, להאמין, לכוון ולמקד את תמונת העתיד. יש פרויקטים קצרי טווח, יש פרויקטים ארוכי טווח. הם תמיד מורכבים, ולכל פרט תכנוני יש הרבה סיבות וכוונות.יש פרויקטים שעבדתי קשה כדי לקבל, ויש פרויקטים שמגיעים בקלות יש פרויקט שפותח בפני אופק חדש ולמידה של נושא חדש, למשל הספרייה החדשה שתכננתי במבנה החדש של בית הספר מבואות ים במכמורת. דרך התבוננות וחוויה, ודרך מפגש אנושי עם מובילי ספריות עם חשיבה אחרת, התוודעתי לעולם המרתק של מהי ספרייה בתקופתינו. מהן ההזדמנויות הטמונות בספרייה, איך להרחיבאת מושג הספרייה מעבר לארונות ספוני ספרים, מושג עליו אני גדלתי. עבדתי בשיתוף עם הנהלת בית ספר ואנשי הספרייה שחיפשו את השונה והמתאים ביותר.
יש פרויקט שהוא תכנון מלא, ממגרש ריק אל בניין שלם, של בית ספר חדש. כזהו הפרויקט בו תכננתי את המבנה החדש של בית הספר התיכון הייטק-היי בחולון הנמצא בבנייה בימים אלו. זהו פרויקט ארוך טווח, עליו אני עובדת מספר שנים. ההכרות החלה בתכנון התאמת מבנה לחטיבת הביניים. שינוי של בית ספר קיים רגיל, אל סביבה פיזית המתאימה לדרכי ההוראה השונות של למידה מבוססת פרויקטים, בצמדי כיתות, עם שקיפות מירבית, וקשר מיוחד בין המבוגרים לתלמידים. לכך התלווה ביקור ברשת בתי הספר בחו"ל. הסיום, תכנון מורכב של מבנה חדש, שלם, שישרת את כל תלמידי התיכון. לכל פרויקט הייחוד שלו, העקרונות שלו, האופי שלו, התכנון הספציפי שלו. מצורפות כמה תמונות, מכמה פרויקטים.
ההמלצה הכי הכי משמעותית ממני, למנהלים, למורים, לאלו שרוצים לחולל שינוי - הקשיבו לקול הפנימי שלכם. האמינו באמת במה שאתם חולמים עליו. צאו למסע. אתם הרי יודעים. אתם חיים את מה שאתם עושים, ואתם באמת יודעים. לכו עם הלב, עם האמת הפנימית, כוונו לשם. ותצליחו!!!
שמי צפי שומר ואני אדריכלית. תחום ההתמחות שלי הוא תכנון המרחב הפיזי בו נפגשים אנשי החינוך והתלמידים. בו מתרחש המעשה הפדגוגי. אני מאמינה שכאשר המרחב הפיזי מתאים, הוא מזמין, מרחיב ומשפר איכויות למידה והתנסות, מאפשר חשיבה, מיפגש, יוצר מקום לאינטראקציות.
אני מתמחה בתכנון בבתי ספר, ובמיוחד בתי ספר וצוות שרוצים שאצלם יקרה משהו אחר. שלא מסתפקים בקיים. שחולמים את ביה"ס של המאה ה-21. שחולמים. שמוכנים ורוצים להקשיב לעצמם, לידע שלהם, לאמונה שלהם, ומשם לכוון וליצור את המקום הנכון. תחום החינוך נראה לי תמיד מושך, מרתק וחשוב ביותר. בהרבה שלבים בחיי נגעתי בתחום בצורות שונות אם כי מעולם לא עסקתי בהוראה.
לפני כעשור בחרתי למקד את עבודתי האדריכלית בתחום החינוך: תכנון בתי ספר חדשים, שדרוג בתי ספר קיימים, תכנון ועיצוב סביבות חינוכיות בבתי ספר קיימים, תכנון וליווי תהליכי שינוי, הכנת פרוגרמות יחודיות לבתי ספר. כאשר אני מקבלת משימה של פרויקט חדש, הדבר הראשון החשוב לי ביותר הוא מפגש עם אנשי הצוות החינוכי, ולהקשיב. להבין מה חשוב להם, מה הם היו רוצים בכלל, ומה הם חולמים שיהיה אחרת. לפעמים ההקשבה מפגישה אותי עם מעגלים רחבים יותר. הקהילה, הרשות, היזם. אני מספרת על צורת העבודה שלי ומה חשוב בעיני בעבודה המשותפת, ואיך יהיה הטוב ביותר להגיע לתוצאה. כל זה תמיד מעניין, מסקרן ומאתגר.
לאחר שלב ההיכרות והלמידה המשך הדיאלוג יכול להיות בעזרת תמונות השראה, כל מיני. לאו דווקא דוגמה מדויקת וספציפית, אלא באופן הרחב ביותר. אני מביאה תמונות, הצוות הפדגוגי מביא תמונות. זה מאפשר לנו להבין טוב יותר מהו האיפיון, האוירה, הסגנון של המקום המתוכנן. לעיתים אני מקיימת סדנה ובה מעמיקים את התובנות של מה המציאות הפיזית משדרת ויוצרת אצל המשתמש, ונוגעים ביכולת של בריאת מקום פיזי על פי מגוון רצונות, אווירה, כוונות, מטרות. בסדנה ניתן לעצור, לחשוב, לשתף בחשיבה, לקיים
סיעור מוחות, להמריא.... משם יוצאים לדרך התכנון אשר בה אני מביאה מספר חלופות, מתייעצת, משתפת, מקשיבה, משנה, כל זאת ליצירת הפתרון המיטבי המתאים למקום, למטרות וליכולת התקציבית. הקשיים נמצאים בצורך ללמוד את הקשר בין חזון חינוכי לביטוי פיזי. כלומר, איך לייצר מצב כזה שבו התרגום הפיזי ידבר את הפדגוגיה. לעיתים יש חששות משינוי. לעיתים יש חוסר ביטחון בהתוויות הגישה הפדגוגית, או בפתרון הפיזי. הרבה פעמים, ובעצם תמיד, יש צורך להסתדר עם תקציב מוגבל.
